ההבדל בין תבונה לחוכמה
 
מה ההבדל בין תבונה לחוכמה. מבחינתכם תבונה וחוכמה הם אותו דבר. הדבר הזה אינו כך ונסביר מהיכן מגיע המצב שאתם מכנים את עצמכם יצורים תבוניים ולא יצורים חכמים. מבחינת היכולת ההתפתחותית, כאשר פועלים במסגרת התבונה, ההתפתחות היא מתוככם. כאשר מדובר על חוכמה זאת התפתחות שנוצרת כתוצאה מהסביבה והיא תוצר של ההרמוניה וההמון. אלו שני דברים ראשונים שצריכים לזכור. התבונה שנמצאת בתוככם נותנת את האפשרות לקחת רסיסי מידע ולפתח את עצמכם בעקבות הרסיסים האלו, התבונה נותנת אפשרות לנחש דבר שללא הוא לא הייתם מסוגלים לעשות זאת. התבונה בנויה על דברים קודמים והיא לוקחת את הדברים הקודמים ומנסה להרחיב אותם לדברים חדשים. זה בסיס התבונה. התבונה מוציאה אתכם הרבה פעמים מכל מיני בעיות מאחר והיא חוזה דברים מראש, היא חוזה דברים על ידי זה שהיא מחברת תוצאות אפשריות. זה אומר שכאשר התבונה נמצאת רצוי לשים אליה לב הרבה יותר ממושג החוכמה. מאחר והתבונה נותנת אפשרות להתרחב על מרחבים גדולים הרבה יותר.
 
מה עושה החוכמה? החוכמה נלחמת בתוצאות, חוכמה לא מסוגלת לזהות דברים עתידיים. היא מסוגלת להשתמש בדברים עכשוויים ותוצאתיים כדי שתנצלו את זה מה שיותר טוב. אבל, היא לא מסוגלת למנוע דברים. החוכמה היא תוצר של התוצאות. ההבדל הוא שהתבונה מסתכלת על העולם התיאורטי יותר והיא יודעת מה יקרה בעולם המעשי, החוכמה אך ורק מתעסקת עם התוצאות של העולם המעשי והיא מנסה לשפר אותם כל הזמן, אבל היא לא יכולה למנוע אותם. היא מאוד מוגבלת מאחר וזה תוצר שבא מניסיונם של אחרים. כלומר, חוכמה בנויה על אחרים כלפיכם. "נבון לא ייכנס למקום שהחכם ידע לצאת ממנו". אם אתם מנסים לשפר את חוכמתכם על ידי זה שאתם לא פונים אל עצמכם דרך התבונה, אלא מחפשים דברים מהסביבה, אתם יכולים לקבל חוכמה שהיא מאוד לא מתאימה לכם. אתם יכולים לקבל חוכמה שהיא בטעות יסודה, מאחר והיא נלקחה מאחרים גם כן. אתם רצים אחד אחרי השני כל הזמן, ומשאירים שובלים שלא מתאימים ואתם לא יודעים אם הם לא מתאימים לכם, עד שאתם מנסים ואז אתם חייבים להפעיל את התבונה שלכם כדי להבין מה לא נכון ממה שאתם עשיתם. אך לא לצורך זה נוצרה התבונה. התבונה נוצרה כדי לזהות מלכתחילה תוצאות ולהימנע מהן ולא לקחת ולהילחם בתוצאות לאחר שהן קורות.
 
התבונה היא מולטי טסקינג, היא יכולה לעשות הרבה מאוד דברים. אין לה מגבלות. לעומת זאת החוכמה מוגבלת ולכן יכולים לראות כאלו שהם חכמים בנושא אחד, או חכמים בנושא אחר והם לא חכמים בהכל. כמו רופא כללי, שלא יודע כלום, זאת חוכמה זאת לא תבונה. מפה אתם יכולים להבין שיש הבדל גדול בין תבונה ובין חוכמה. מה קורה לחוכמה ולתוצאות שלה לאחר שעוזבים את המקום הזה. כאשר תסריט החיים שלכם הגיע לסיומו, כל החוכמה שרכשתם נעלמת, מאחר והחוכמה שייכת לעולם התוצאות שאתם חיים בו. אם אתם חושבים שהייתם פעם חכמים באיזה שהוא גלגול, ואתם יורדים עוד פעם לתסריט, תצטרכו ללמוד את החוכמה מהתחלה כי החוכמה משתנה בהתאם לניסיון המקומי. לא כך התבונה. התבונה מתפתחת. מי שפועל על בסיס התבונה כל פעם שהוא מגיע פה לסרט נוסף של חיים, הוא מסוגל לעשות את הסרט יותר טוב, הוא יכול לנסות להימנע ולעדן את התוצאות. אם תדבקו יותר בתבונה לא במה שהחכמתם מסביבכם אלא במה שאתם חשים בפנימיותכם הוא יהיה הטוב ביותר בשבילכם, תפעילו את כלי התבונה. את כלי החוכמה תשאירו כאשר אתם כבר נופלים ויש לכם תוצאות לא טובות ודרך החוכמה תנחשו איך לצאת מהתוצאות האלו.
 
כשנמצאים בחברה שמתעניינת באוכל, החוכמה שמקבלים מחברה כזאת הופכת אתכם לבשלנים טובים יותר. החוכמה לא נותנת אפשרות להבין האם מה שאתם לומדים הוא נכון לכם או לא נכון לכם. בשורה אחרונה, התבונה נותנת לכם את האפשרות להימנע מכל מיני דברים וזה לא בגלל החוכמה. אם תבדקו תראו שאתם נמנעים מלעשות הרבה מאוד דברים למרות שמבפנים התבונה אומרת לכם שזה נכון לכם, ואתם הולכים בעקבות החוכמה. החוכמה זאת המערכת ההרמונית זאת חכמת ההמון והחברה, וזה ההבדל. ההחלטה נמצאת בידיכם האם ללכת בעקבות החוכמה או ללכת בעקבות התבונה.
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © זאב אבירז